כתבה מספר 2-רופא

אני נפגש עם נעמה פעם בשבוע וכאשר הגיעה הפגישה השבוע החלטנו אני הרופא המומחה,הפסיכולגית והדיאטנית לאפשז אותה לכמה ימים על מנת שמצבה ישתפר.

כמובן שנעמה הסכימה לאישפוז, אני רואה שהיא רוצה להחלים..לחזור להיות הנעמה הקודמת.

הדופק של נעמה ולחץ הדם שלה ירדו כמו כן מופיעות אצלה עוד תופעות כמו:

נדודי שינה ,דיכדאון,דילול בצפיפות העצם,נשירת שער,המחזור נעלם,סחרחורות וכאבי ראש.

האישפוז יועיל לה לטפל בכל הדברים האלו, תהיה אלייה השגחה יום יומית. אני מאמין שאחריו נראה תוצאות טובות כבר מניסויים קודמים.

ברגע שנעמה הולכת לשם עם גישה חיובית היא תצליח אני בטוח כמובן שהמשפחה תעזור לה ויהיה טוב.

מצבה המשפחתי השתפר.. סבתא כבר מחוץ לבית חולים ומצבה טוב, אבא ואמא התקרבו בעקבות המקרה והם כבר לא בכסאח וריבים וחברותייה יותר מתייחסות ומבינות את המצב.

בעת המחלה, לחץ דם יורד באופן מסוכן, ויורדת יכולת הגוף להתמודד עם זיהומים

כאשר המצב מדרדר מאוד ייתכנו בעיות לבביות קטלניות, ולכן האישפוז מומלץ עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי.

אני בטוח שהאישפוז יביא לתוצאות טובות.

מחזיק אצבעות לנעמה.

בבילוגרפיה

* ידע אישי
*http://www.snunit.k12.il/science/biology/anox.html
*http://www.infomed.co.il/questions/q_061002_1.htm
*http://www.narrative.co.il/
*http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%94
*http://www.sane-way.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=142118&depart_id=8201

כתבה מספר 3-רופא

נעמה התאשפזה ומצבה מתחיל להשתפר, המשקל שלה מתחיל להתייצב.. הדופק, הלחץ דם ואם הרבה כוח רצון ותמיכה מהסביבה היא תצליח.

היא רוצה להצליח וזה הכי חשוב.

היא יודעת שהיא רזה, היא מודעת למצב שלה ויש לה שאיפות בחיים שעם המשקל הזה היא לא תוכל להשיג והיא יודעת את זה מה שאומר שהקטע של המודעות למחלה אצלה בסדר.

עכשיו אחרי האישפוז עברנו לפגישות של פעם בחודש לבדיקות שגרתיות ובפגישה שלנו נוכח הרופא המומחה.

בנוסף, היא נפגשת עם פסיכולגית ודיאטקנית שעוזרות לה בטיפול.

עכשיו מה שנותר אחרי אישפוז זה לא להדרדר להמשיך בדרך הזאת ולאחל לה רק שתהיה בריאה

שהמשקל יתייצב לגמרי,שהמחזור יחזור.

כמובן הסביבה שלה צריכה להמשיך לתמוך בה ההורים,החברות.

היא גם ניראת יותר שמחה וחזר לה הצבע בפנים ובפעם האחרונה היא הגיעה עם חברה טובה שלה שאמרה לי שהיא כלכך שמחה לראות אותה כך מחייכת שוב...שזה היה חסר ושאם אני דואג למצב החברתי לתמיכה,אז לא לדאוג.

אני מקווה להצלחה בהמשך הטיפול

והלחלמתה המהירה של נעמה.

כתבה מספר 3-רופא מומחה

כאשר נעמה הייתה מאושפזת בבית החולים ביקרתי אצלה

בפגישה זו הבאתי לידיעתה של נעמה את כל הסכנות ממחלת האנורקסיה
כאשר בן אדם שומע את הסכנות שעלולות להופיע אצלו נוצר מן פחד\ חשש אצלו והוא מתחיל לחשוב על דברים שהוא עושה פעמים ואף להתחרט ולא לעשותם.
קיוויתי שזה מה שיהיה אצל נעמה וכך אמרתי לה:
מבחינה רפואית חשוב נעמה שתזכרי כי ההרעבה העצמית באנורקסיה גורמת לרזון קיצוני המוביל לשיבוש והרס מוחלט של כל מערכות הגוף ופירטתי לה את כל הנזקים בכל אחד מאיברי הגוף.
לב: האטת קצב הלב, חוסר בנתרן ואשלגן החיוניים לפעילות תקינה של הלב.
דם: אנמיה, חוסר קרישה של הדם
מערכת העיכול: עצירות, חסימה של המעי הדק שלוקח חלק בעיכול המזון, דלקת בלבלב, התרחבות וקריעה של הקיבה ודלקת במעי הגס.
מוח: התנוונות של קליפת המוח ושל חדרי המוח- לכולם חשיבות גדולה בכל תפקודי האדם: חשיבה, תנועתיות וכו'
הורמונים: אל-וסת, עודף בסטרואידים, עלייה בהורמון הגדילה, ירידה בהורמון השינה.
עצמות: בריחת סידן, עיכוב בגדילה או עצירתה, הפיכת העצם לג'לטין.
הריון: אחוז הפלות גבוה, לידה מוקדמת, אבני מרה. פגיעה בפוריות.

הסברתי לה גם שאחרי האישפוז כמה מהדברים ישתפרו והמצב ישתפר במועט

שהיא כבר כמה ימים פה והצליחה להתאזן מבחינת משקל ושזה מראה על דרך נכונה

עודדתי אותה להמשך.

כאשר היא סיימה את האישפוז

אנו עדיין נפגשים אך רק פעם בחודש באותה פגישה שלה עם הרופא משפחה.

היא מתקדמת ואני מרוצה מכך.

כתבה מספר 2-רופא מומחה

במפגש השני עם נעמה הסברתי לה שאנורקסיה נרבוזה הינה הפרעת אכילה של מתבגרים, מכיוון שאינה מופיעה במספרים משמעותיים לפני גיל ההתבגרות והופעתה אחרי גיל 25 נדירה.

כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה לוקה באנורקסיה נרבוזה (כלומר אחת מכל מאה בנות הינה אנורקסית), והרוב המכריע של האנשים הלוקים באנורקסיה הינן נקבות: לפחות תשעה מתוך עשרה מקרים. שיעור התמותה של כלל החולים באנורקסיה הינו כחמישה אחוזים
תחילתה של תיסמונת האנורקסיה היא בדרך כלל בסוג של דיאטה, ובמקרה שלה היא מצאה קבוצת השתייכות אצל נערות מתבגרות שמטרתן המשותפת היתה להפחית מהמשקל בצורה משמעותית ומהירה. מבחינה התנהגותית האנורקסיה מאופיינת בהימנעות מאכילת מזון " משמין" , והמשכתי להעשיר את ידיעתה של נעמה כשספרה לה על אפיזודות שונות של הקאות רצוניות, פעילות גופנית מוגזמת , שילשולים רצוניים ואפילו שימוש בתרופות האמורות לדכא תיאבון , הבנתי שכל זה חדש לה ולא עשתה זאת אף פעם,שמחתי.
הסברתי לה שאנורקסיה זהו בעצם מצב פסיכוטי זאת אומרת מצב שבו חלה פגיעה באופן שבו תופס האדם את המציאות, פגיעה הגורמת לקושי להפריד בין מציאות לפנטזיה. אך הסברתי לה שהמקרה שלה לא מעיד על אנורקסיה פסיכוטית היא מודעת למצבה והחלה להבין את החומרה איך איננה יכולה לעצור את התהליך והיא פה בשביל לקבל עזרה והצליח לעצור ולצאת מהתהליך הזה.

כתבה מס' 2 - החולה

כבר יום שני, והכל נראה כאילו לא מתקדם לשום מקום.
חבר של אבא שלי שבמקרה הוא רופא ראה אותי לפני כמה ימים, קצת נכנס ללחץ הייתי אומרת.
לא עבר כמה שעות מאז שהוא ראה אותי והוא התקשר עם אבא שלי לאיזו פסיכולוגית מומחית לענייני אכילה שתחליף את הפסיכולוגית שאני נמצאת איתה עד היום.
את האמת , אני כל כך לא מתחברת אליה, כל כך לא מצליחה להבין למה אני הולכת לשם.
איך כל העניין הנפשי קשור בכלל לכל המחלה הזאת.
אבל אז הלכתי לפסיכולוגית המומחית, ונפל לי אסימון .. אולי הקטן ביותר אבל כן בכל זאת נפל משהו.
דיברתי איתה על עניין הפרעת האכילה, על כמה זה מפריע לי, על מה בדיוק עובר עלי, מה אני חושבת ועוד כל מיני דברים שהמון זמן לא היה לי למי להיפתח ולספר את הכל. לשפוך הכל.
היא הכניסה אותי למודעות מה שנקרא, אני חושבת .. היא הסבירה לי דברים שבחיים לא חשבתי שהגעתי ושאני אגיע אליהם.
נושא ה- BMI , ההשלכות, איך בכלל היא יכולה לעזור לי בהכל.
ואני חושבת שהצלחתי, אולי זה הצעד הקטן ביותר אבל גיליתי שאני כן מצליחה להיפתח אליה, לדבר איתה.
מה שלא קרה לי ולא הרגשתי עם הפסיכולוגית הקודמת שלי.
איך הגעתי למצב הזה ? אני כל פעם שואלת את עצמי את אותה שאלה.. שלא נדבר על כמה שואלים את השאלה הזאת אנשים אחרים שרואים אותי אחרי הרבה זמן.
איך מילדה שאהבה לאכול , שזה היה חלק מהנאות החיים שלה נהפכתי להיות ילדה שהאוכל בשבילי זה מעין סיוט ?
למה זה בכלל מגיע לי ? אני הרי סובלת, זה לא עושה לי טוב. וזה כל כך קשה להתמודד עם זה.
ואבא ואמא .. שכל כך לא מגיע להם המצב הזה, הטיפולים האלו .. יחד עם כל מה שעובר עליהם .
אני חושבת שנרגעתי, איפשהו. איכשהו ..
אני לא יודעת אפילו איך להסביר שאחרי הפגישה אתמול הרגשתי שיש מישהו מאחורי, יש מי שעוזר לי ! אני לא לבד בעניין.
היא הסבירה לי איך קשורה לעניין וכמה המחלה הזאת היא מחלה נפשית ופסיכולוגית ובגלל זה כל כך קשה דרך ההתמודדות איתה , ושהדרך היחידה שאפשר להתמודד איתה- זה להאבק איתה ולמצוא מאיפה באמת הכל התחיל ולמה.
והמישהו היחיד שבאמת יכול לצאת ממנה- זאת אני .. עם המון עזרה, אבל בסה"כ זאת אני .. לבד.
היא הסבירה לי שהיא לא תעשה את הטיפול לבד, אלא תעזר בצוות שלה.
שבינתיים כולל את רופא המשפחה שלי, ודיאטנית מוסמכת שתבנה לי תפריט מסודר שאני אהיה חייבת לעמוד בו וכך להישקל כל שבוע ולדעת איך התקדמתי .. אם בכלל.
הקטע המפחיד בפגישה היה כשהיא סיפרה לי על מחלקת האנורקסיות בתל השומר, איפה שהצוות והיא עובדים בו ביומיום.
מחלקה של בנות שצריכות להיות 6 שבועות סגורות בתוך מקום מסוים בביה"ח עם כל כך הרבה השגחה, ללא כל ביקור במשך היום אלא רק שעתיים עם קרובי משפחה בלבד.
אני לא רוצה להגיע לשם, זה יהיה קשה .. אבל זה עוד פרק זמן בחיים שאני כנראה הייתי צריכה לעבור.
ואני אעבור אותו בעזרת ה', אם לא בשביל עצמי .. בשביל כל המשפחה והחברים !

כתבה מספר 1- רופא מומחה

אחרי בקשתו של הרופא של נעמה החלטתי קבל אותה ואת אמה מיד
היתי מוכרח לדבר איתן וחשבתי לספר לנעמה לאיזו תקופה היא נכנסה, מה זה בכלל ואיך זה ישפיע עליה ועל חייה .
בהתחלה דיברתי עם נעמה ואמה על הרקע של המחלה שנקראת אנורקיסה
הסברתי שהאנורקסיה זו דרך שבה האדם מרעיב את עצמו כדי לחוש שליטה רבה יותר על החיים, וכדי להרגיע מתחים, כעסים ולחץ שלעתים קרובות מתפרצים בגיל ההתבגרות שזו התקופה בה היא נמצאת, ראיתי בעיניה שהיא מבינה על מה אני מדבר.
הסברתי לה שהסיבה להתפתחות המחלה השכיחה ביותר היא האופנה, העובדה שהחברה המודרנית מעריצה אנשים רזים,השאיפה לרזות,העידוד של התקשורת והסביבה יוצרים מצב נוח להתפתחות המחלה.
בנוסף כמובן שיש עוד סיבות כמו מבנה המשפחה והיחסים בין בני המשפחה.
שאלתי את נעמה מה הגורם להתפתחות אצלה, ידעתי ששאלתי לא תוביל לאף מקום.
נעמה לא ממש הגיבה בקושי יצרה קשר עין, והבנתי אותה, קשה לדבר על המצב האישי עם רופא בפגישה ראשונה. העדפתי לתת לפסיכולוג שלה לדבר איתה על זה ולשאול את השאלות הללו.
אז לא חיכיתי לתשובה וראיתי שאת נעמה כרגע לא מענין מה הרקע למחלה אליה היא נכנסה אלא מה שחשוב לה באמת זה איך לצאת מכל זה
שמחתי שלפחות היא משתפת פעולה זאת אומרת היא באמת החליטה שהיא רוצה לצאת ולשכוח מהכל התקופה הזאת
הסברתי לה שכדי להביא היא צריכה להתעלות מעל המוסכמות החברתיות
היא צריכה לחזק את בטחונה העצמי ואת דימויה העצמי .
עליה ללמוד להאמין בזכותו של כל אדם להיות מה שהוא ולאהוב את עצמו וכמובן להפסיק לתלות את אושרו במה שנחשב בעיני אחרים ליפה או לחשוב.
נעמה התחילה לדבר קצת לשתף פעולה.היא סיפרה לי על השיחות הקרובות עם הסבתא בתקופה האחרונה
היא סיפרה שסבתא שלה אשר נמצאת בבית חולים כבר שבועיים מדברת איתה על כמה חשובים החים, על כך שלחיים יש ערך וחבל לסכן אותם עבור דבר שטותי זה .
שמחתי, אלו בהחלט אחד מהתהליכים החשובים עם חולי אנורקסיה, לדבר איתם על משמעות החיים.
אמרתי לנעמה שאני שמח מאוד שהיא התפשרה והחליטה לטפל במחלה הזאת במהרה,הסברתי לה שככל שהטיפול יינתן בשלב מוקדם יותר כך רבים סיכויו להצליח

כתבה מספר 1-רופא

ברגע שנעמה נכנסה לחדר התחלתי לשער במה היא חולה ומה הסיבה לביקורה.

ניתן לראות שהיא יותר מדי רזה,שפנים שלה חסרות צבע וששיערה דליל. כמו כן, לפי הליבוש שלה ניתן לזהות שהיא לא מרגישה טוב עם הגוף שלה ושקר לה למרות המזג האויר הנפלא שהיה בחוץ.

במהלך הפגישה נעמה בקושי דיברה ואמא שלה דיברה בעיקר. היא סיפרה לי שנעמה ירדה באופן קיצוני במשקל בתקופה קצרה. היא אומרת שנעמה חושבת שהיא עדיין לא שלמה עם משקלה והמראה שלה וטוענת שהלוואי והייתה ניראת כמו חברותייה. כמו כן היא סיפרה לי שבימים האחרונים נעמה חשה בכאבי ראש רבים,סחרחורות ואפילו שהיא התעלפה. היא טוענת שנעמה כל הזמן עייפה ורוצה לישון (מה שנראה על פנייה של נעמה). היא גם הוסיפה שעד לפני תחילת הדיאטה נעמה לא הייתה מפספסת בילויים חברתיים היא אהבה לצאת ולעשות שטויות ופתאום נהפכה למופנמת ולא חברתית. היא הפכה לילדה עם מצבי רוח ודיכאונות.

שאלתי את נעמה מה עם המחזור החודשי שלה נעמה השפילה את מבטה לריצפה אמא שלה אמרה לה בפליאה את לא מקבלת?! והיא אמרה שלא וענתה לשאלתי שהפעם האחרונה שקיבלה הייתה בחודש שהחלה בדיאטה. הבנתי ממקרה זה שאמא שלה לא מורעבת לה כלכך בחיים ולכן שאלתי על היחסים בין שתיהן ועל המצב המשפחתי גילתי שהוריה של נעמה גרושים ושסבתא שלה בבית חולים ואמא שלה איתה רוב הזמן או בעבודה ואני בתור רופא כבר מספר שנים יודע שכאלה דברים יכולים להשפיע לרעה על הילדה.

בנתיים שלחתי אותה לבדיקות דם וברגע שיהיו תוצאות היא תחזור אליי כמו כן ביקשתי מרופא מומחה הנמצא במרפאה לקבל את נעמה בהקדם המיידי שמחתי לדעת שהוא יכול להיפגש איתה עוד שעה הוא ידבר איתה ועם אמה,במיוחד עם נעמה על המחלה,להסביר לה למה כדי לה לצאת משם ומהר.

חולה כתבה מספר 1 -יום חמישי- נעמה מספרת על מהלך השבוע

שלום לכם,

זהו הבלוג שלי. הוא מן מקום מפלט בישבילי,לברוח מכל הצרות ולהביע את כל התחושות והרגשות באותו הרגע.

קוראים לי נעמה ואני בת חמש עשרה וחצי אני לומדת בכיתה י' ולא נהנהת כלכך מהחיים.

ההורים שלי גרושים ויש לי אחות קטנה שהיא הסיבה שבשבילה אני חייה.

אני אספר לכם קצת על השבוע שעבר עלי

יום ראשון-
בבוקר קמתי לשבוע חדש.
עוד שבוע עם בחינות, עוד שבוע שאני חוששת ממנו ואלוהים יודע איך הוא יגמר.
ורק אני יודעת עד כמה אין לי כוחות בגוף, עד כמה אני עייפה.
הגעתי כמו תמיד לכיתה לפני כולם ניצלתי את זה על מנת לזרוק את הסנדוויץ שאמא הכינה לי...כבר חברות העירו לי על זה שאני זורקת את הסנדווץ אז בימים האחרונים החלטתי לעשות את זה לפני שכולם מגיעים.
שהגיעה שעת הארוחה אמרתי שאמא כבר הבינה שסנדוויצים ואני זה לא מסתדר וויתרה לי על הארוחה הזאת.
ברוב השעורים היום לא הקשבתי ורק נחתי.
חשבתי קצת על הצרות שרודפות אותי מאז שההורים התגרשו הבית לא נראה כמו שהוא ואחותי הקטנה מתנהגת שונה לגמרי למרות שלא מבינה בדיוק את המשמעות של הגירושים.
פתאום באמצע שיעור אחד ,היועצת נכנסה לקרוא לי כשקמתי מהכסא יעל לחשה לי להרים את המכנס ואמרה שהוא כולו נופל לי מבחינתי זה היה חלום, מידה 34 נופלת ממני?! פעם היא לא הייתה עולה עלי.
ואז דיברתי עם היועצת, היא הרצתה לי את אותה הרצאה כמו תמיד. אותה הרצאה שאני שומעת כבר שלושה חודשים מכל אדם שני.
ואז הלכתי להשקל אצל האחות והיא אמרה לי שתוך שבוע רזיתי, שוב רזיתי.
ואז היא התחילה להרצות לי שוב מחדש והפעם כבר לא היה לי כוח לשמוע אותה ואם רק היה לי את הכוח הזה בגוף לצעוק אליה שתשוק שהיא סתם שמנה ,מגעילה ושאני ממש לא מתכוונת להיות כמוה...אבל אל עשיתי את זה וחזרתי לכיתה.
כשהיום נגמר והגעתי הביתה ראיתי את הפלפל הממולא שאמא הכינה לי לאכול ובאמת שחבל לי לזרוק אותו לפח אחרי שאמא טרחה כל כך. אז לקחתי אותו ובאתי לשוקי,הכלב לפחות שמישהו יהנה ממנו. .
הלכתי לישון לא נורא שמחר יש מבחן, נעשה חזרה קטנה בערב.
כשהתעוררתי שמעתי את אמא שוב מתווכחת בטלפון עם אבא ורק חשבתי מתי זה יגמר?! אז היא הודיעה לי שאחותי סיוון כבר אצלו ושגם אני צריכה ללכת כי היא חייבת לרוץ לבית חולים כי סבתא מאושפזת שם.
היא נתנה לי נשיקה ורצה.
התקשרתי לאבא וביקשתי ממנו שיבוא לקחת אותי הוא אמר שהוא רואה משחק כדורגל והוא עסוק שאני יבוא ברגל, בדיוק עשר דקות.
יאצתי מהבית ובמקום עשר דקות לקח לי שעה התנשפתי כולי הגעתי לאבא הביתה שתתי כוס מים וחזרתי לישון, אז מה שהתעוררתי רק לפני שעה.

ואז הגיע לו יום שלישי... כל כך לא רציתי שיגיע היום הזה כייון שהיום יש בחינות בספורט . הנכשל הראשון שלי... בזמן האחרון אני לא משתתפת בשיעורי ספורט..יש לי פטור מהם. אבל עכשיו אני חיבת לעשות את הבחינה ולהשתדל להוציא לפחות ציון עובר. המורה אמרה שתתחשב בי אבל בכל זאת אני לי חשק אפילו לנסות. היא ביקשה מאיתנו כמה דברים שעל פיהם קובעת את הציון.שום דבר לא הצלחתי לעשות כמו שצריך! אולי חוץ מהכפיפות בטן שעוד איכשהו הוצאתי ציון עובר כיוון שזו לא הפעם הראשונה שאני עושה אותם.המורה אמרה שתדבר עם הורי...לאחר הבחינות פגשתי את יעל היא ראתה שאני מתנשפת חזק ומהר והבינה את הנסיבות. היא ליוותה אותי לכתה ,הוציאה כריך ואכלה..היא הציעה לי ממנו אבל סירבתי כמובן למרות שהיתי רעבה מאוד באותו הרגע לא יכלתי לעלות את המחשבה לאכול משו!!!פתאום חשתי סחרחורת קלה זה קורה לי הרבה אבל הפעם זה נגמר אחרת כנראה שהתעלפתי..מצאתי את עצמי בבית שלי ואמא החלה לדבר איתי.
אני לא אוהבת שאמא מדברת איתי על זה ובמיוחד כשהיא מתחילה להרים את הקול אז הלכתי לחדר. מיד עם הכניסה לחדר עליתי על המשקל ראיתי שעליתי כאילו, טוב גם הרגשתי את זה. איך לא?! אחרי השוקולד שאמא דחפה לי כדי שיכנס לי סוכר לגוף. חשבתי על זה שבטח האחות תשמח שעלית במשקל. שונאת אותה. שונאת את העולם. מה הבעיה של אנשים להבין שאני רוצה להיות רזה וברגע שאני יהיה כל הסיוט הזה יגמר?! החלטתי שנמאס לי,עבר עלי מספיק היום הלכתי לתת נשיקה לאחותי הקטנה שבאמת רק החיוך שלה מעודד אותי והלכתי לישון.

ועכשיו כבר ערב יום חמישי

היום בבוקר התעוררתי בבהלה... שוב חלמתי את החלום הזה..שאני אוכלת כל כך הרבה,לא מפסיקה לאכול ופתאום רואה מספרים על המשקל שבכלל לא הכרתי, אבל פתאום בשונה מהמציאות לא אכפת לי ואני ממשיכה לאכול כל דבר שנמצא במקרר ובארונות, ומשפחתי וחבריי עומדים מולי ולא מפםסיקים לצחוק עלי.
זו לא הפעם הראשונה שאני חולמת על הדבר הנוראי הזה, הוא כלכך מפחיד אותי. אני נשבעת לעצמ כל פעם מחדש שלא אין מצב שאני יאכל כל כך הרבה..אסור לי! אני ישמין! ואוף עד כמה שאני עייפה אני לא נרדמת החלום הזה לא בורח ממחשבותי כל האוכל שאכלתי שם, כבר מספיק זמן לא אכלתי באמת. רע לי, פשוט רע לי. נראה לי אני לא ילך היום לבית הספר, נגיד לאמא שאני לא מרגישה טוב בגלל המחזור, היא לא יודעת שכבר חודשים שאני לא מקבלת.


כבר הגיע הערב,לא הלכתי לבית הספר ניסיתי ללמוד קצת ולהשלים את הנושאים שנלמדו ,לא ממש הצלחתי.
אף אחד מהכתה לא התקשר לשאול לשלומי,אף אחד מהכתה כבר לא מתעניין למה אני לא מגיעה לבית ספר או למה אני לא מרגישה טוב .זה מכניס אותי לדכאונות,זה אחד הדברים הרעים שילד בגילי יכול להרגיש שאין לו מי שיתמוך בו,שאין לו חברים שיעזרו לו ושיעתניינו בו.

ובכלל לפני שעה אמא קראה לי לסלון וגם אבא היה... כבר חשבתי לעצמי שאולי הם חוזרים והכל יהיה כמו פעם או שאולי קרא משהו לסבתא. אני מרגישה אשמה, מרגישה שסבתא שם בבית חולים בגללי, שהיא חטפה את ההתקף לב הזה באשמתי בזמן האחרון היא כל הזמן דיברה איתי וניסתה להכין לי אוכל, אבל סירבתי בנימוס כמובן או שפשוט אמרתי לה שאני יקח את האוכל ויאכל בבית ופשוט זרקתי את האוכל.
אמא קטעה את מחשבותי כשאמרה שאני חיבת טיפול פסיכוגי. המילה הזאת תמיד הפחידה אותי. התעקשתי ואמרתי לאמא שאני לא מתכוונת ללכת לטיפולים האלו ושאני לא מפגרת בשכל ואפחד לא ישנה את החשיבה שלי לגבי עצמי.
יכלתי לראות שאת אמא לא עניינה התגובה שלי, הבנתי כבר שהיא קבעה לי תור ואני חיבת ללכת.
התפללתי שהתור יהיה בעוד שבוע- שבועיים ויהיה לי זמן לשכנע את אמא שזה לא הדבר המתאים לי שאני בסדר אבל אז הסתבר לי שהתור נקבע למחר בבוקר.

תחזיקו לי אצבעות שיהיה בסדר.

-------------------------------------------------------------------------

עריכה:

כבר יום שישי בלילה

היום בבוקר שוב לא הלכתי לבית ספר אלא לפסיכולוג

בהתחלה ממש חששתי.כל הדרך אליו באוטו לא דיברתי ועברו לי מחשבות בראש לגביו.

כשהגענו אמא דיברה בעיקר היא סיפרה לו הכל, כמובן שמהצד שלה זאת אומרת איך שהיא ראתה הכל.

ומהצד הזה זה נראה כל כך פשוט -הילדה חולה היא תחזור לאכול ויהיה בסדר.

היא לא מבינה שזה מעבר לזה ואם אני אחזור לאכול אני אשמין יותר ממש שאני.

אחר כך אמא יצאה ונשארתי עם הפיסכולוג לבדבחדר קטן.

דיברתי קצת, לא הרבה הרי בכל מקרה הוא אומר הכל לאמא אחר כך ואם הייתי רוצה שהיא תדע את כל זה הייתי מספרת לה בעצמי לא!?

בסוף אמא נכנסה והוא אמר שנקבע איתו עוד פגישות באופן קבוע אבל לפני זה אני חייבת ללכת לרופא שיבדוק אותי.

אמא עכשיו מחפשת רופא בין הטובים, גם ככה היא כל היום בבתי חולים בגלל סבתא=[.

הצגת המקרה

נעמה היא נערה בכתה י'. נעמה היא תלמידה טובה מאד, הישגיה הלימודיים מאד חשובים לה, היא נערה חברותית ואת זמנה הפנוי היא מבלה עם חברותיה ובצפייה בטלוויזיה (בעיקר בערוץ האופנה). לאחרונה נעמה ירדה במשקל , היא שקטה יותר, מצב רוחה ירד, היא מסוגרת ומתחמקת ממפגשים חברתיים

בשעורי חנ"ג היא אינה משתתפת בטענה "אין לי כוח", "אני עייפה", "אני מרגישה חולשה" וכדומה

פרטים אישים
שם: נעמה
גיל: 15.5
עיסוק: תלמידה
משפחה: לנעמה אחות בת 10, הוריה של נעמה גרושים, היא גרה אצל אמה