כתבה מס' 2 - החולה

כבר יום שני, והכל נראה כאילו לא מתקדם לשום מקום.
חבר של אבא שלי שבמקרה הוא רופא ראה אותי לפני כמה ימים, קצת נכנס ללחץ הייתי אומרת.
לא עבר כמה שעות מאז שהוא ראה אותי והוא התקשר עם אבא שלי לאיזו פסיכולוגית מומחית לענייני אכילה שתחליף את הפסיכולוגית שאני נמצאת איתה עד היום.
את האמת , אני כל כך לא מתחברת אליה, כל כך לא מצליחה להבין למה אני הולכת לשם.
איך כל העניין הנפשי קשור בכלל לכל המחלה הזאת.
אבל אז הלכתי לפסיכולוגית המומחית, ונפל לי אסימון .. אולי הקטן ביותר אבל כן בכל זאת נפל משהו.
דיברתי איתה על עניין הפרעת האכילה, על כמה זה מפריע לי, על מה בדיוק עובר עלי, מה אני חושבת ועוד כל מיני דברים שהמון זמן לא היה לי למי להיפתח ולספר את הכל. לשפוך הכל.
היא הכניסה אותי למודעות מה שנקרא, אני חושבת .. היא הסבירה לי דברים שבחיים לא חשבתי שהגעתי ושאני אגיע אליהם.
נושא ה- BMI , ההשלכות, איך בכלל היא יכולה לעזור לי בהכל.
ואני חושבת שהצלחתי, אולי זה הצעד הקטן ביותר אבל גיליתי שאני כן מצליחה להיפתח אליה, לדבר איתה.
מה שלא קרה לי ולא הרגשתי עם הפסיכולוגית הקודמת שלי.
איך הגעתי למצב הזה ? אני כל פעם שואלת את עצמי את אותה שאלה.. שלא נדבר על כמה שואלים את השאלה הזאת אנשים אחרים שרואים אותי אחרי הרבה זמן.
איך מילדה שאהבה לאכול , שזה היה חלק מהנאות החיים שלה נהפכתי להיות ילדה שהאוכל בשבילי זה מעין סיוט ?
למה זה בכלל מגיע לי ? אני הרי סובלת, זה לא עושה לי טוב. וזה כל כך קשה להתמודד עם זה.
ואבא ואמא .. שכל כך לא מגיע להם המצב הזה, הטיפולים האלו .. יחד עם כל מה שעובר עליהם .
אני חושבת שנרגעתי, איפשהו. איכשהו ..
אני לא יודעת אפילו איך להסביר שאחרי הפגישה אתמול הרגשתי שיש מישהו מאחורי, יש מי שעוזר לי ! אני לא לבד בעניין.
היא הסבירה לי איך קשורה לעניין וכמה המחלה הזאת היא מחלה נפשית ופסיכולוגית ובגלל זה כל כך קשה דרך ההתמודדות איתה , ושהדרך היחידה שאפשר להתמודד איתה- זה להאבק איתה ולמצוא מאיפה באמת הכל התחיל ולמה.
והמישהו היחיד שבאמת יכול לצאת ממנה- זאת אני .. עם המון עזרה, אבל בסה"כ זאת אני .. לבד.
היא הסבירה לי שהיא לא תעשה את הטיפול לבד, אלא תעזר בצוות שלה.
שבינתיים כולל את רופא המשפחה שלי, ודיאטנית מוסמכת שתבנה לי תפריט מסודר שאני אהיה חייבת לעמוד בו וכך להישקל כל שבוע ולדעת איך התקדמתי .. אם בכלל.
הקטע המפחיד בפגישה היה כשהיא סיפרה לי על מחלקת האנורקסיות בתל השומר, איפה שהצוות והיא עובדים בו ביומיום.
מחלקה של בנות שצריכות להיות 6 שבועות סגורות בתוך מקום מסוים בביה"ח עם כל כך הרבה השגחה, ללא כל ביקור במשך היום אלא רק שעתיים עם קרובי משפחה בלבד.
אני לא רוצה להגיע לשם, זה יהיה קשה .. אבל זה עוד פרק זמן בחיים שאני כנראה הייתי צריכה לעבור.
ואני אעבור אותו בעזרת ה', אם לא בשביל עצמי .. בשביל כל המשפחה והחברים !

כתבה מספר 1- רופא מומחה

אחרי בקשתו של הרופא של נעמה החלטתי קבל אותה ואת אמה מיד
היתי מוכרח לדבר איתן וחשבתי לספר לנעמה לאיזו תקופה היא נכנסה, מה זה בכלל ואיך זה ישפיע עליה ועל חייה .
בהתחלה דיברתי עם נעמה ואמה על הרקע של המחלה שנקראת אנורקיסה
הסברתי שהאנורקסיה זו דרך שבה האדם מרעיב את עצמו כדי לחוש שליטה רבה יותר על החיים, וכדי להרגיע מתחים, כעסים ולחץ שלעתים קרובות מתפרצים בגיל ההתבגרות שזו התקופה בה היא נמצאת, ראיתי בעיניה שהיא מבינה על מה אני מדבר.
הסברתי לה שהסיבה להתפתחות המחלה השכיחה ביותר היא האופנה, העובדה שהחברה המודרנית מעריצה אנשים רזים,השאיפה לרזות,העידוד של התקשורת והסביבה יוצרים מצב נוח להתפתחות המחלה.
בנוסף כמובן שיש עוד סיבות כמו מבנה המשפחה והיחסים בין בני המשפחה.
שאלתי את נעמה מה הגורם להתפתחות אצלה, ידעתי ששאלתי לא תוביל לאף מקום.
נעמה לא ממש הגיבה בקושי יצרה קשר עין, והבנתי אותה, קשה לדבר על המצב האישי עם רופא בפגישה ראשונה. העדפתי לתת לפסיכולוג שלה לדבר איתה על זה ולשאול את השאלות הללו.
אז לא חיכיתי לתשובה וראיתי שאת נעמה כרגע לא מענין מה הרקע למחלה אליה היא נכנסה אלא מה שחשוב לה באמת זה איך לצאת מכל זה
שמחתי שלפחות היא משתפת פעולה זאת אומרת היא באמת החליטה שהיא רוצה לצאת ולשכוח מהכל התקופה הזאת
הסברתי לה שכדי להביא היא צריכה להתעלות מעל המוסכמות החברתיות
היא צריכה לחזק את בטחונה העצמי ואת דימויה העצמי .
עליה ללמוד להאמין בזכותו של כל אדם להיות מה שהוא ולאהוב את עצמו וכמובן להפסיק לתלות את אושרו במה שנחשב בעיני אחרים ליפה או לחשוב.
נעמה התחילה לדבר קצת לשתף פעולה.היא סיפרה לי על השיחות הקרובות עם הסבתא בתקופה האחרונה
היא סיפרה שסבתא שלה אשר נמצאת בבית חולים כבר שבועיים מדברת איתה על כמה חשובים החים, על כך שלחיים יש ערך וחבל לסכן אותם עבור דבר שטותי זה .
שמחתי, אלו בהחלט אחד מהתהליכים החשובים עם חולי אנורקסיה, לדבר איתם על משמעות החיים.
אמרתי לנעמה שאני שמח מאוד שהיא התפשרה והחליטה לטפל במחלה הזאת במהרה,הסברתי לה שככל שהטיפול יינתן בשלב מוקדם יותר כך רבים סיכויו להצליח

כתבה מספר 1-רופא

ברגע שנעמה נכנסה לחדר התחלתי לשער במה היא חולה ומה הסיבה לביקורה.

ניתן לראות שהיא יותר מדי רזה,שפנים שלה חסרות צבע וששיערה דליל. כמו כן, לפי הליבוש שלה ניתן לזהות שהיא לא מרגישה טוב עם הגוף שלה ושקר לה למרות המזג האויר הנפלא שהיה בחוץ.

במהלך הפגישה נעמה בקושי דיברה ואמא שלה דיברה בעיקר. היא סיפרה לי שנעמה ירדה באופן קיצוני במשקל בתקופה קצרה. היא אומרת שנעמה חושבת שהיא עדיין לא שלמה עם משקלה והמראה שלה וטוענת שהלוואי והייתה ניראת כמו חברותייה. כמו כן היא סיפרה לי שבימים האחרונים נעמה חשה בכאבי ראש רבים,סחרחורות ואפילו שהיא התעלפה. היא טוענת שנעמה כל הזמן עייפה ורוצה לישון (מה שנראה על פנייה של נעמה). היא גם הוסיפה שעד לפני תחילת הדיאטה נעמה לא הייתה מפספסת בילויים חברתיים היא אהבה לצאת ולעשות שטויות ופתאום נהפכה למופנמת ולא חברתית. היא הפכה לילדה עם מצבי רוח ודיכאונות.

שאלתי את נעמה מה עם המחזור החודשי שלה נעמה השפילה את מבטה לריצפה אמא שלה אמרה לה בפליאה את לא מקבלת?! והיא אמרה שלא וענתה לשאלתי שהפעם האחרונה שקיבלה הייתה בחודש שהחלה בדיאטה. הבנתי ממקרה זה שאמא שלה לא מורעבת לה כלכך בחיים ולכן שאלתי על היחסים בין שתיהן ועל המצב המשפחתי גילתי שהוריה של נעמה גרושים ושסבתא שלה בבית חולים ואמא שלה איתה רוב הזמן או בעבודה ואני בתור רופא כבר מספר שנים יודע שכאלה דברים יכולים להשפיע לרעה על הילדה.

בנתיים שלחתי אותה לבדיקות דם וברגע שיהיו תוצאות היא תחזור אליי כמו כן ביקשתי מרופא מומחה הנמצא במרפאה לקבל את נעמה בהקדם המיידי שמחתי לדעת שהוא יכול להיפגש איתה עוד שעה הוא ידבר איתה ועם אמה,במיוחד עם נעמה על המחלה,להסביר לה למה כדי לה לצאת משם ומהר.