כתבה מספר 2-רופא

אני נפגש עם נעמה פעם בשבוע וכאשר הגיעה הפגישה השבוע החלטנו אני הרופא המומחה,הפסיכולגית והדיאטנית לאפשז אותה לכמה ימים על מנת שמצבה ישתפר.

כמובן שנעמה הסכימה לאישפוז, אני רואה שהיא רוצה להחלים..לחזור להיות הנעמה הקודמת.

הדופק של נעמה ולחץ הדם שלה ירדו כמו כן מופיעות אצלה עוד תופעות כמו:

נדודי שינה ,דיכדאון,דילול בצפיפות העצם,נשירת שער,המחזור נעלם,סחרחורות וכאבי ראש.

האישפוז יועיל לה לטפל בכל הדברים האלו, תהיה אלייה השגחה יום יומית. אני מאמין שאחריו נראה תוצאות טובות כבר מניסויים קודמים.

ברגע שנעמה הולכת לשם עם גישה חיובית היא תצליח אני בטוח כמובן שהמשפחה תעזור לה ויהיה טוב.

מצבה המשפחתי השתפר.. סבתא כבר מחוץ לבית חולים ומצבה טוב, אבא ואמא התקרבו בעקבות המקרה והם כבר לא בכסאח וריבים וחברותייה יותר מתייחסות ומבינות את המצב.

בעת המחלה, לחץ דם יורד באופן מסוכן, ויורדת יכולת הגוף להתמודד עם זיהומים

כאשר המצב מדרדר מאוד ייתכנו בעיות לבביות קטלניות, ולכן האישפוז מומלץ עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי.

אני בטוח שהאישפוז יביא לתוצאות טובות.

מחזיק אצבעות לנעמה.

בבילוגרפיה

* ידע אישי
*http://www.snunit.k12.il/science/biology/anox.html
*http://www.infomed.co.il/questions/q_061002_1.htm
*http://www.narrative.co.il/
*http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%94
*http://www.sane-way.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=142118&depart_id=8201

כתבה מספר 3-רופא

נעמה התאשפזה ומצבה מתחיל להשתפר, המשקל שלה מתחיל להתייצב.. הדופק, הלחץ דם ואם הרבה כוח רצון ותמיכה מהסביבה היא תצליח.

היא רוצה להצליח וזה הכי חשוב.

היא יודעת שהיא רזה, היא מודעת למצב שלה ויש לה שאיפות בחיים שעם המשקל הזה היא לא תוכל להשיג והיא יודעת את זה מה שאומר שהקטע של המודעות למחלה אצלה בסדר.

עכשיו אחרי האישפוז עברנו לפגישות של פעם בחודש לבדיקות שגרתיות ובפגישה שלנו נוכח הרופא המומחה.

בנוסף, היא נפגשת עם פסיכולגית ודיאטקנית שעוזרות לה בטיפול.

עכשיו מה שנותר אחרי אישפוז זה לא להדרדר להמשיך בדרך הזאת ולאחל לה רק שתהיה בריאה

שהמשקל יתייצב לגמרי,שהמחזור יחזור.

כמובן הסביבה שלה צריכה להמשיך לתמוך בה ההורים,החברות.

היא גם ניראת יותר שמחה וחזר לה הצבע בפנים ובפעם האחרונה היא הגיעה עם חברה טובה שלה שאמרה לי שהיא כלכך שמחה לראות אותה כך מחייכת שוב...שזה היה חסר ושאם אני דואג למצב החברתי לתמיכה,אז לא לדאוג.

אני מקווה להצלחה בהמשך הטיפול

והלחלמתה המהירה של נעמה.

כתבה מספר 3-רופא מומחה

כאשר נעמה הייתה מאושפזת בבית החולים ביקרתי אצלה

בפגישה זו הבאתי לידיעתה של נעמה את כל הסכנות ממחלת האנורקסיה
כאשר בן אדם שומע את הסכנות שעלולות להופיע אצלו נוצר מן פחד\ חשש אצלו והוא מתחיל לחשוב על דברים שהוא עושה פעמים ואף להתחרט ולא לעשותם.
קיוויתי שזה מה שיהיה אצל נעמה וכך אמרתי לה:
מבחינה רפואית חשוב נעמה שתזכרי כי ההרעבה העצמית באנורקסיה גורמת לרזון קיצוני המוביל לשיבוש והרס מוחלט של כל מערכות הגוף ופירטתי לה את כל הנזקים בכל אחד מאיברי הגוף.
לב: האטת קצב הלב, חוסר בנתרן ואשלגן החיוניים לפעילות תקינה של הלב.
דם: אנמיה, חוסר קרישה של הדם
מערכת העיכול: עצירות, חסימה של המעי הדק שלוקח חלק בעיכול המזון, דלקת בלבלב, התרחבות וקריעה של הקיבה ודלקת במעי הגס.
מוח: התנוונות של קליפת המוח ושל חדרי המוח- לכולם חשיבות גדולה בכל תפקודי האדם: חשיבה, תנועתיות וכו'
הורמונים: אל-וסת, עודף בסטרואידים, עלייה בהורמון הגדילה, ירידה בהורמון השינה.
עצמות: בריחת סידן, עיכוב בגדילה או עצירתה, הפיכת העצם לג'לטין.
הריון: אחוז הפלות גבוה, לידה מוקדמת, אבני מרה. פגיעה בפוריות.

הסברתי לה גם שאחרי האישפוז כמה מהדברים ישתפרו והמצב ישתפר במועט

שהיא כבר כמה ימים פה והצליחה להתאזן מבחינת משקל ושזה מראה על דרך נכונה

עודדתי אותה להמשך.

כאשר היא סיימה את האישפוז

אנו עדיין נפגשים אך רק פעם בחודש באותה פגישה שלה עם הרופא משפחה.

היא מתקדמת ואני מרוצה מכך.

כתבה מספר 2-רופא מומחה

במפגש השני עם נעמה הסברתי לה שאנורקסיה נרבוזה הינה הפרעת אכילה של מתבגרים, מכיוון שאינה מופיעה במספרים משמעותיים לפני גיל ההתבגרות והופעתה אחרי גיל 25 נדירה.

כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה לוקה באנורקסיה נרבוזה (כלומר אחת מכל מאה בנות הינה אנורקסית), והרוב המכריע של האנשים הלוקים באנורקסיה הינן נקבות: לפחות תשעה מתוך עשרה מקרים. שיעור התמותה של כלל החולים באנורקסיה הינו כחמישה אחוזים
תחילתה של תיסמונת האנורקסיה היא בדרך כלל בסוג של דיאטה, ובמקרה שלה היא מצאה קבוצת השתייכות אצל נערות מתבגרות שמטרתן המשותפת היתה להפחית מהמשקל בצורה משמעותית ומהירה. מבחינה התנהגותית האנורקסיה מאופיינת בהימנעות מאכילת מזון " משמין" , והמשכתי להעשיר את ידיעתה של נעמה כשספרה לה על אפיזודות שונות של הקאות רצוניות, פעילות גופנית מוגזמת , שילשולים רצוניים ואפילו שימוש בתרופות האמורות לדכא תיאבון , הבנתי שכל זה חדש לה ולא עשתה זאת אף פעם,שמחתי.
הסברתי לה שאנורקסיה זהו בעצם מצב פסיכוטי זאת אומרת מצב שבו חלה פגיעה באופן שבו תופס האדם את המציאות, פגיעה הגורמת לקושי להפריד בין מציאות לפנטזיה. אך הסברתי לה שהמקרה שלה לא מעיד על אנורקסיה פסיכוטית היא מודעת למצבה והחלה להבין את החומרה איך איננה יכולה לעצור את התהליך והיא פה בשביל לקבל עזרה והצליח לעצור ולצאת מהתהליך הזה.

כתבה מס' 2 - החולה

כבר יום שני, והכל נראה כאילו לא מתקדם לשום מקום.
חבר של אבא שלי שבמקרה הוא רופא ראה אותי לפני כמה ימים, קצת נכנס ללחץ הייתי אומרת.
לא עבר כמה שעות מאז שהוא ראה אותי והוא התקשר עם אבא שלי לאיזו פסיכולוגית מומחית לענייני אכילה שתחליף את הפסיכולוגית שאני נמצאת איתה עד היום.
את האמת , אני כל כך לא מתחברת אליה, כל כך לא מצליחה להבין למה אני הולכת לשם.
איך כל העניין הנפשי קשור בכלל לכל המחלה הזאת.
אבל אז הלכתי לפסיכולוגית המומחית, ונפל לי אסימון .. אולי הקטן ביותר אבל כן בכל זאת נפל משהו.
דיברתי איתה על עניין הפרעת האכילה, על כמה זה מפריע לי, על מה בדיוק עובר עלי, מה אני חושבת ועוד כל מיני דברים שהמון זמן לא היה לי למי להיפתח ולספר את הכל. לשפוך הכל.
היא הכניסה אותי למודעות מה שנקרא, אני חושבת .. היא הסבירה לי דברים שבחיים לא חשבתי שהגעתי ושאני אגיע אליהם.
נושא ה- BMI , ההשלכות, איך בכלל היא יכולה לעזור לי בהכל.
ואני חושבת שהצלחתי, אולי זה הצעד הקטן ביותר אבל גיליתי שאני כן מצליחה להיפתח אליה, לדבר איתה.
מה שלא קרה לי ולא הרגשתי עם הפסיכולוגית הקודמת שלי.
איך הגעתי למצב הזה ? אני כל פעם שואלת את עצמי את אותה שאלה.. שלא נדבר על כמה שואלים את השאלה הזאת אנשים אחרים שרואים אותי אחרי הרבה זמן.
איך מילדה שאהבה לאכול , שזה היה חלק מהנאות החיים שלה נהפכתי להיות ילדה שהאוכל בשבילי זה מעין סיוט ?
למה זה בכלל מגיע לי ? אני הרי סובלת, זה לא עושה לי טוב. וזה כל כך קשה להתמודד עם זה.
ואבא ואמא .. שכל כך לא מגיע להם המצב הזה, הטיפולים האלו .. יחד עם כל מה שעובר עליהם .
אני חושבת שנרגעתי, איפשהו. איכשהו ..
אני לא יודעת אפילו איך להסביר שאחרי הפגישה אתמול הרגשתי שיש מישהו מאחורי, יש מי שעוזר לי ! אני לא לבד בעניין.
היא הסבירה לי איך קשורה לעניין וכמה המחלה הזאת היא מחלה נפשית ופסיכולוגית ובגלל זה כל כך קשה דרך ההתמודדות איתה , ושהדרך היחידה שאפשר להתמודד איתה- זה להאבק איתה ולמצוא מאיפה באמת הכל התחיל ולמה.
והמישהו היחיד שבאמת יכול לצאת ממנה- זאת אני .. עם המון עזרה, אבל בסה"כ זאת אני .. לבד.
היא הסבירה לי שהיא לא תעשה את הטיפול לבד, אלא תעזר בצוות שלה.
שבינתיים כולל את רופא המשפחה שלי, ודיאטנית מוסמכת שתבנה לי תפריט מסודר שאני אהיה חייבת לעמוד בו וכך להישקל כל שבוע ולדעת איך התקדמתי .. אם בכלל.
הקטע המפחיד בפגישה היה כשהיא סיפרה לי על מחלקת האנורקסיות בתל השומר, איפה שהצוות והיא עובדים בו ביומיום.
מחלקה של בנות שצריכות להיות 6 שבועות סגורות בתוך מקום מסוים בביה"ח עם כל כך הרבה השגחה, ללא כל ביקור במשך היום אלא רק שעתיים עם קרובי משפחה בלבד.
אני לא רוצה להגיע לשם, זה יהיה קשה .. אבל זה עוד פרק זמן בחיים שאני כנראה הייתי צריכה לעבור.
ואני אעבור אותו בעזרת ה', אם לא בשביל עצמי .. בשביל כל המשפחה והחברים !

כתבה מספר 1- רופא מומחה

אחרי בקשתו של הרופא של נעמה החלטתי קבל אותה ואת אמה מיד
היתי מוכרח לדבר איתן וחשבתי לספר לנעמה לאיזו תקופה היא נכנסה, מה זה בכלל ואיך זה ישפיע עליה ועל חייה .
בהתחלה דיברתי עם נעמה ואמה על הרקע של המחלה שנקראת אנורקיסה
הסברתי שהאנורקסיה זו דרך שבה האדם מרעיב את עצמו כדי לחוש שליטה רבה יותר על החיים, וכדי להרגיע מתחים, כעסים ולחץ שלעתים קרובות מתפרצים בגיל ההתבגרות שזו התקופה בה היא נמצאת, ראיתי בעיניה שהיא מבינה על מה אני מדבר.
הסברתי לה שהסיבה להתפתחות המחלה השכיחה ביותר היא האופנה, העובדה שהחברה המודרנית מעריצה אנשים רזים,השאיפה לרזות,העידוד של התקשורת והסביבה יוצרים מצב נוח להתפתחות המחלה.
בנוסף כמובן שיש עוד סיבות כמו מבנה המשפחה והיחסים בין בני המשפחה.
שאלתי את נעמה מה הגורם להתפתחות אצלה, ידעתי ששאלתי לא תוביל לאף מקום.
נעמה לא ממש הגיבה בקושי יצרה קשר עין, והבנתי אותה, קשה לדבר על המצב האישי עם רופא בפגישה ראשונה. העדפתי לתת לפסיכולוג שלה לדבר איתה על זה ולשאול את השאלות הללו.
אז לא חיכיתי לתשובה וראיתי שאת נעמה כרגע לא מענין מה הרקע למחלה אליה היא נכנסה אלא מה שחשוב לה באמת זה איך לצאת מכל זה
שמחתי שלפחות היא משתפת פעולה זאת אומרת היא באמת החליטה שהיא רוצה לצאת ולשכוח מהכל התקופה הזאת
הסברתי לה שכדי להביא היא צריכה להתעלות מעל המוסכמות החברתיות
היא צריכה לחזק את בטחונה העצמי ואת דימויה העצמי .
עליה ללמוד להאמין בזכותו של כל אדם להיות מה שהוא ולאהוב את עצמו וכמובן להפסיק לתלות את אושרו במה שנחשב בעיני אחרים ליפה או לחשוב.
נעמה התחילה לדבר קצת לשתף פעולה.היא סיפרה לי על השיחות הקרובות עם הסבתא בתקופה האחרונה
היא סיפרה שסבתא שלה אשר נמצאת בבית חולים כבר שבועיים מדברת איתה על כמה חשובים החים, על כך שלחיים יש ערך וחבל לסכן אותם עבור דבר שטותי זה .
שמחתי, אלו בהחלט אחד מהתהליכים החשובים עם חולי אנורקסיה, לדבר איתם על משמעות החיים.
אמרתי לנעמה שאני שמח מאוד שהיא התפשרה והחליטה לטפל במחלה הזאת במהרה,הסברתי לה שככל שהטיפול יינתן בשלב מוקדם יותר כך רבים סיכויו להצליח